ככה, מתחת לרדאר, הולכת מדינת ישראל לחצות במהלך החודש הקרוב את מספר הקסם, 9 מיליון תושבים. זוהי בהחלט סיבה למסיבה, ובמיוחד למי שגדל כאן תחת האתוס של מדינה קטנה ומוקפת אויבים, אנדרדוג בקרב כל אומות העולם. אם לפני 101 שנה, ב-1918, מועד סיום השלטון הטורקי-עותומני חיו כאן כ-50 אלף יהודים , וב-1948 כ-650 אלף, פי 13 יותר, הרי שכיום גדל מספרם פי עשרה ויותר, ובסך הכל גדלה האוכלוסייה במדינה תוך 100 שנה פי 180, תוך כ-100 שנה בלבד, הישג בינלאומי ללא תקדים.
ב-48 הכל היה אחרת…
לשם השוואה, אם ב-48' התגוררו במדינה שזה עתה הוקמה פחות תושבים מכל מדינות אירופה, להוציא מדינות אזוטריות ודלילות אוכלוסייה ונסיכויות זערוריות דוגמת אנדורה, איסלנד, לוקסמבורג, מלטה, סן מרינו, ליכטנשטיין ומונקו, הרי שכיום ישראל עולה בגודל האוכלוסיה שלה על כמחצית ממדינות היבשת, בין היתר נורווגיה, פינלנד, דנמרק, שוויץ, אוסטריה, הונגריה, בולגריה, סרביה, קרואטיה, בוסניה, מקדוניה, סלובניה, אלבניה, צ'כיה, סלובקיה, המדינות הבלטיות, מולדבה ובקרוב מאוד תעבור גם מדינות בסדר גודל בינוני דוגמת יוון פורטוגל וגם מעצמות כלכלית דוגמת בלגיה ושוודיה.
מדובר, ללא ספק, באתגר אמיתי. מעבר לעובדה שישראל הולכת והופכת להיות המדינה הצפופה בעולם, במיוחד עם נזכור את העובדה שכמעט כל אוכלוסייתה מרוכזת במחצית הצפונית של המדינה, בין באר שבע לקרית שמונה, הרי שהאתגרים בתחומי הדיור, התעסוקה והתשתיות הולכים והופכים לקריטים מאין כמותם לאיכות החיים העתידית של תושבי המדינה, במיוחד אם נזכור את העובדה שעל פי כל הסטטיסטיקות אנחנו אמורים להכפיל את האוכלוסיה תוך כ-30 שנה בלבד. נתונים יבשים אלה, אדגיש, לא עלו עד כה כלל במערכת הבחירות, לא מימין ולא משמאל, ורצוי וראוי שיעלו ביתר שאת על סדר היום הן הפוליטי והן הציבורי.
האתגר: מלאי הדיור
בנושא הדיור, האתגר המרכזי של המדינה בדור הבא יהיה לא רק לספק את מלאי הדיור הדרוש, ובמיוחד כשהביקוש הולך ועולה על ההיצע, אלא גם לבנות את הדירות במיקומים הנכונים, ולכוון אותם על פי דרישת הקהל. עד כה נכשלו כל ממשלות ישראל, משנות ה-50 ועד ימינו אלה, בהכוונה כפויה של ישראלים לאזורי פיתוח בפריפריה, כמו גם לפרוייקטים של דיור מוזל, ועל כן מוטב יהיה אם מקבלי ההחלטות יילכו עם הזרם ולא נגדו, יתחשבו ברצונות ובצרכים של הזוגות הצעירים ומשפרי הדיור, שרובם הגדול ישמח להתגורר בפרוייקטים של התחדשות עירונית בערים הוותיקות, מה שיהפוך את הישראלים של הדור הבא למרוצים יותר.
לבזר את מדינת תל אביב
בנושא התעסוקה, כאן יהיה צורך לבזר סוף סוף את "מדינת תל אביב" בה מרוכזים רוב מתחמי התעסוקה אל כל רחבי המדינה, ולהתאימם הן לתפרוסת הדיור והן לתפרוסת התשתיות. נכון להיום, כמו בנושא הדיור, המגמה הינה להמשיך ולמרכז את רוב מתחמי התעסוקה הגדולים ברכז הארץ, עובדה שתקשה מאוד לבצע את מדיניות הדיור, לא תאפשר פיזור אוכלוסיה ותצופף את המטרופולין שבין חדרה-נתניה לבין גדרה- אשדוד, עד כדי סכנת קריסה ממשית.
מפגרים בתשתיות
בנושא התשתיות, שהינו המפתח להצלחת שני קודמיו, הדיור והתעסוקה, דובר בשנים האחרונות רבות על הצורך בהקמת מערכת היסעים המונית ציבורית מודרנית, אולם מה שנעשה עד כה הוא בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי, ומדינת ישראל ממשיכה לפגר בעשרות רבות של שנים מול מדינות המערב וגם בהשוואה לחלק נכבד ממדינות העולם השלישי. יש צורך, לדוגמא, לקדם מערכת משולבת של רכבות מהירות ומטפרופוליניות, כבישים עם נתצ"ים המיועדים לאוטובוסים קלים ומהירים(BRT), עידוד רכבת אוטונומי ו/או חשמלי ועוד.
רק שילוב נכון של 3 הזרועות הללו, יאפשר למדינת ישראל לעמוד באתגרים של העשורים המתקרבים. נכון להיום מקבלי ההחלטות, למרבה הצער, נוטים להחליט על כל זרוע בנפרד, ולדוגמא קבלת ההחלטות בנושא הדיור איננה משולבת, ברוב המקרים, עם החלטות בנושאי תעסוקה או תשתיות. לדוגמא ההחלטות בנושאים שבהם מושקעים מיליארדים דוגמת מחיר למשתכן, הסכמי גג והתחדשות עירונית, אינם כוללות חשיבה תכנונית מקיפה המשלבת תעסוקה ותשתיות משלימות, אלא רק ברמה העירונית, ב"בודדת".
ועד שכל זה יקרה – שוב מזל טוב למדינת ישראל על הגעתה למספר הקסם 9 מיליון. ככלות הכל, אין זה הישג של מה בכך וחשוב שנדע כולנו לשמור עליו!